הצרעה והתאנה

מבחינה בוטנית, תאנים הן אינן פרי במובן המקובל. זוהי קבוצה של פרחים, הסגורים בכדור בשרני ואינם רואים אור יום לעולם.

כמו כל הצמחים, עצי תאנה זקוקים להאבקה. אולם מכיוון שהפרחים חתומים בכדור, הם אינם יכולים לעשות שימוש ברוח או בדבורים. במקום זאת, תאנים מסתמכות על שותפות סימביוטית עם חרק זעיר הידוע בשם צרעת התאנה.

צרעת התאנה הנקבה נכנסת לתאנה זכר (שאינה נאכלת) כדי להטיל את ביציה. המחושים והכנפיים שלה נשברות כשהיא חופרת מנהרה לתוך התאנה, כך שזהו מסע חד-כיווני עבורה. בתוך התאנה, היא מטילה את ביציה. כאשר הצרעות הצעירות אשר בקעו מהביצים, יוצאות, הן לוקחות עמן את האבקה של התאנה.

לעתים, עם זאת, הצרעה הנקבה נכנסת בטעות לתאנה נקבית. שם, אין לה מקום להטיל את הביצים מכיוון שהכדור מלא בפרחים צפופים. אך היא אינה יכולה לברוח, מאחר שמחושיה וכנפיה נשברו כשנכנסה. לכן היא מתה בתוך התאנה. האבקה, היא הביאה עמה מן התאנה הזכרי שבה נולדה, מאפשרת לעץ להתרבות. 

בינתיים, התאנה משתמשת באנזים לעכל את הצרעת הנקבה ומשתמשת בחלבון לייצור הפרי הבשל שנוצר.

בתיאוריה, אם כן, זה עלול להעלות בעיות כשרות, שכן כל תאנה אכילה קיימת רק כתוצאה מצרעת מעוכלת. בפועל, עם זאת, זה בדרך כלל אינו מהווה בעיה, משתי סיבות:

 ראשית, עד שהתאנה בשלה, הצרעת נעכלה כליל. העובדה שהתאנה "אכלה" חרק אינה בעייתית יותר מתרנגולת שאכלה חרקים.

שנית, התאנים שאנו אוכלים היום הן תאנים מבויתות, שיש להן שיטת רבייה שונה לחלוטין. לפני אלפי שנים, עץ תאנה בארץ ישראל עבר מוטציה כך שהצליח לייצר פרי בשל אפילו מבלי לצרוך צרעת. אולם סוג זה של תאנה, הנקרא פרתנוקרפי, לא הצליח לייצר זרעים פוריים. אך היא הצליחה להתרבות בעזרת בני אדם, שכרתו ענף והשרישו אותו באדמה. התאנים הפרתנוקרפיות הללו, שאינן זקוקות לצרעות, הן אלה הנאכלות כיום.